ניתוח טכני להשקעות בשוק ההון - מונחים ומושגי יסוד
שיטת הניתוח הטכני של שערי מניות ומוצרי השקעה פיננסיים, היא ניסיון להסיק מסקנות עתידיות על סמך התנהגות עבר, על בסיס סטטיסטי. זאת בהנחה שהתנהגות העבר מלמדת על ההתנהגות העתידית של המשקיעים. הבסיס הסטטיסטי כולל מדדים מתנדים, ממוצעים ומבני מחירים.
5 המדדים הבסיסיים בניתוח טכני להשקעות בשוק ההון :
1 . גרף נרות יפניים מהו :
- בגרף הנרות היפניים ישנם שני סוגי נרות - נר ירוק ונר אדום .
- הנר היפני מורכב משני אלמנטים : גוף ( BODY ) וצללית ( SHADOWS) . הגוף הוא החלק המרכזי , והצלליות הן הקווים המוצגים מעל ומתחת לגוף הנר .
- צללית עליונה : שייכת למוכרים, ככל שהצללית העליונה ארוכה יותר המוכרים יותר אגרסיביים ומזרימים היצעים
- צללית תחתונה : שייכת לקונים, ככל שהצללית ארוכה יותר הקונים יותר אגרסיביים ומזרימים ביקושים
2. מדד העוצמה היחסית - RSI
המדד מבטא את סכום השינויים בשערי הסגירה בימי עליות עליות חלקי סכום השינויים בשערי הסגירה בימי ירידות.
- במגמת עלייה, מדד מעל ל-70 (Overbought) יחשבו כבסיס לעוצמה. קריאות מתחת ל-30 עשויות להעיד על מפנה קרוב.
- מגמת ירידה, מדד מתחת ל-30 (Oversold) יחשבו כבסיס לחולשה. קריאות מעל ל-70 עשויות להעיד על מפנה קרוב
3. מדד Rate Of Change – ROC
מתנד התאוצה (Rate Of Change – ROC) - מתנד התאוצה הינו מתנד מומנטום . הוא מחושב ע”י חלוקת שני שערי סגירה - זה של היום הנוכחי בזה של מספר ימים קודם לכן, בהתאם לפרמטר המוגדר ע”י המשתמש. השימוש במתנד הינו בזיהוי רמות מכירות-יתר/קניות יתר, בזיהוי מגמות המתנד, סטיות בינו לבין מצב ומגמת השוק ושימוש בקו ה100- שמהווה איתות לשיווי משקל ע”י המתנד.
4. מדד החפיפה סטייה - מתנד MACD
מדד החפיפה סטייה MACD - Moving Average Convergence\Divergence
המדד עושה שימוש בשני ממוצעים נעים אקספונטטיים, שנותן לו יתרונות על פני מתנדים אחרים.
המתנד עושה שימוש בשני ממוצעים נעים כדי לזהות מומנטום של מגמה ע”י חיסור הממוצע הנע הארוך יותר מהממוצע הנע הקצר יותר.
הקו המתקבל מחיסור זה נע מעל ומתחת לנקודת אפס, ללא גבולות עליונים או תחתונים.
הנוסחא הפופולארית ביותר למתנד היא ההפרש בין הממוצע-הנע האקספוננציאלי בן 26 יום לבין 12 יום.
בתוכנת בורסה גרף הקו האדום במדד מתאר ההפרש בין שני ממוצעים נעים אקספוננציאליים .
הקו הירוק - עקום הפעולה המתאר ממוצע נע אקספוננציאלי על עקום MACD (האדום).
כאשר הקו האדום חוצה את הירוק מלמטה למעלה - איתות חיובי.
כאשר הקו האדום חוצה את הירוק מלמעלה למטה - איתות שלילי
5. מדד שארפ - ככל שמדד שארפ גבוה יותר, כך טוב יותר
מדד לבדיקת ביצועי השקעות באותה רמת סיכון. הבדיקה נעשית באמצעות השוואת התשואות ליחידת סיכון. מדידת הסיכון נעשית על פי סטיית התקן. מדד שארפ מחושב באמצעות החסרת הריבית חסרת הסיכון מתשואת הנכס, וחלוקת ההפרש בסטיית התקן של תשואת הנכס על פני זמן. סטיית התקן של התשואה מבטאת את התנודתיות במחיר הנכס. ככל שהנכס תנודתי יותר, כך ייפגע הציון שהוא יקבל במדד שארפ. ולכן, ככל שמדד שארפ גבוה יותר, כך טוב יותר. זה סימן שהתשואה שהושגה ביחס לסיכון שנלקח היתה גבוהה.
לדוגמה, אם קרן נאמנות מנייתית השיגה תשואה שנתית של 10% בשעה שהריבית במשק היא 4% וסטיית התקן השנתית של הקרן היתה 5%, אזי מדד שארפ שלה יהיה 1.2 (6 חלקי 5). אם קרן מנייתית אחרת השיגה אותה תשואה אך עם סטיית תקן של 8%, מדד שארפ שלה יהיה 0.75. הקרן הראשונה - שהיתה פחות תנודתית - היתה טובה יותר.
מדוע מדד שארפ חשוב? מאחר שתשואה היא תמיד תלוית סיכון. ככל שהסיכון עולה, כך עולה הסיכוי לקבל תשואה גבוהה יותר, אך במקביל גדל הסיכון להפסד ההשקעה. כשמתקבלת תשואה גבוהה במיוחד, המשקיע רוצה לדעת אם היא הושגה תוך נטילת סיכון מינימלי או סיכון גבוה. אם הוא יגלה שהיא הושגה תוך סיכון נמוך, הוא ייטה לשוב ולבצע השקעה דומה.
מדד שארפ נחשב כלי שימושי לבחינת ביצועים והערכה של קרנות נאמנות. אם שתי קרנות השיגו תשואה זהה, אך לאחת מהן חושב מדד שארפ גבוה יותר מאשר לשנייה, ניתן להסיק מכך שהקרן בעלת המדד הגבוה יותר פועלת תחת סיכונים נמוכים יותר. לכן הסיכוי שלה לשחזר את התשואה בהמשך גבוה יותר. ואולם כאן דרושה הסתייגות חשובה. מדד שארפ הוא כלי שמודד את סטיית התקן על פי תנודתיות הנכס בעבר, ולכן לא בהכרח יכול לנבא מה יקרה לנכס בעתיד. הוא אינו יכול לומר למשקיע איזה סיכון קיים בקרן הנאמנות, או תחת אילו מגבלות סיכון היא תנוהל מעתה והלאה. חשוב לציין שלמספר עצמו אין משמעות אלא כהשוואה. אי אפשר לומר שקרן שמדד השארפ שחושב לה הוא 1.5 היא טובה או רעה, אלא בהשוואה לקרנות דומות לה.
רוצים לקבל פרטים על קורסים מומלצים בשוק ההון , לכל הרמות , מלאו פרטים
